פלייש מיט פיש פאר יעדע משפחה


...

אנחנו עוד יכולים לראות את אותו ה'מורי' יושב עם גמרא אחת, ומסביבו כשמונה תלמידים חיננים שותים בצמא את דבריו, כל אחד קורא מזוית ראייתו את אותם אותיות קדושות. אפשר גם לראות תצלומי גמרא ישנים כמעט בלתי קריאים, חתנים לובשי שטריימעלך דקיקים, סוס ועגלה, שוק עם דוכנים, יונות דואר וכיבוס על שפת הנהר.

כל אלו, ועוד, נמצאים היום בארכיונים, הם כבר לא קיימים.

אית דגרסי 'אכשר דרא', ההגדרה הנכונה יותר 'נשתנו הזמנים', ה'מורי' הפך למוסדות תורה מהודרים וגדושים, הגמרות מאירות עיניים, השטריימלעך בעלי ברק, הסוס קיבל מנוע וכסאות מרופדים, הדואר עובר היום ברגעים, והבגדים מתנקים לבד.

הכל אחרת, כאותם תרנוגלים של ההלך בחצרו של ר' חנינא בן דוסא, שהפכו לעזים. העולם שינה את צורתו, החליף את גווניו,

לטב או למוטב...

 

---

ישנם מְסַפְּרִים שיעידו בדיוק על כמויות הבקר שנשחט מדי מוצאי שבת בהיכלו של הקדוש מקערסטיר זי"ע, על שעות האפיה וקילוף התפודים, על רוטלים של 'בארשט' ועל דגים שנשלו במיוחד עבור סועדי המלוה מלכה. ישנם עדויות על מספרי ה'מזונות' שחילק ר' ישעיה'לה בעודו עוסק 'בלשובע ולא לרזון' טרם תקיעת שופר, על מספרי האנשים שנכנסו לפתחו רעבים ככלב, ויצאו שבעים כמביתו של 'כלבא שבוע'. יש.

אך הצד השוה שבהם, שכל ימיו, עד האחרון שבהם בו ציוה להכין 'קארטפל מיט בארשט' [תפוחי אדמה וחמיצת סלק], היו חטיבה אחת של להיטיב עם הזולת, להשביע נפש שוקקה ונפש רעבה למלא טוב, איך שאפשר מתי שאפשר ועם מה שאפשר.

כך הייתה עבודת קדשו של הרה"ק ר' ישעיה בן ר' משה זצוקללה"ה.

ומשמת ר' ישעילה בטלו כל אלו.

 

אך, גם עליו לא פסחו תחלופי עולם, אם אמנם דמות דיוקנן של רבבות סעודותיו הדשנות - נגוזו, [וכמובן אותה אווירת קדושה וטהרה, צדקתו החופפת ויראתו המורגשת שם בהיכל הקודש, היו ואינם, וחבל על דאבדין] אך אט אט הם שבו לפקוד את כלל ישראל כאשר המראות הוחלפו, התדמית שונתה, והנה מפעל חסדו של ר' ישעילה קם לתחיה אחר שנים רבות והוא הוסב לצורות אחרות, כשהמטרה הסופית די זהה לאותו 'צד השוה' עליו נסובו שנותו הטהורות.

אם בשנת תרפ"ב בקרעסטיר, הוצעו שולחנו לכל מאן דצריך ולכל דכפין, נשחטו עופות ובהמות, נאפו לחמים, הוגשו מאכלים מתובלים, הרי שבתשפ"ב – המציאות אינה כך.

אבל, די דומה לכך היא הרגשת השובע, השמחה, ההנאה, שהיות מנת חלקם של אוכלי שולחנו של ר' ישעילה שם בקרעסטיר ההונגרית, לאותה ההרגשה הממלאת את לבבותיהם של אלפי נהני קופת החסד 'דרכי ישעיה', הממשיכה בעוז ובגאון בדרכיו של אותו קדוש וטהור צדיק ופרוש שכל ימיו היו להיטיב עם הזולת. כאותו תועה הצועד אחר המדריך, גם אנו צועדים ב'עולם החסד' בַּשְּׁבִיל אותו סלל הרה"ק, כשהמטרה אחת ויחידה, ללא פניות, 'לעשות טוב עם השני', היא ואין בלתה.

 

ה'סל' אותו מניחים שלוחי 'דרכי ישעיה' תחת דלתה של המשפחה הנצרכת היא משל דומה לנמשל למשפחות הרבות שהיו סמוכים על שולחנו, הבשר ודגים הנתונים לנצרכים הם דוגמא מוחשית, זעירה, לעניי רחבי הונגריה ששבעו לחם מקופתו של אותו צדיק. החלוקות הינם המשך ישיר, מעודכן לתשפ"ב, למושגי החסד שטבע הרבי מקרעסטיר בעם ישראל, עקבות מפסיעותיו המופלאות של ר' ישעילה בדרכי החסד הנדירים, שגילו רובדים חדשים ב'לעשות טוב עם השני'.

 

זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל.

 

---

 

'דרכי ישעיה' מחלק ביומא דהילולא רבא של אביר החסד ר' ישעיה'לה זצוק"ל, סלים נרחבים למשפחות נזקקות, הכוללים כל טוב, עופות, סלמון, שעועית, פערפעל, לאקשען, ממתק לשבת ושישיה של שתיה מתוקה, מלבד מבצעי חסד לאורך כל השנה, למקרים ספציפיים, או בערבי חג וכדומה, חלוקת כיפות וציציות לילדי ישראל, ועוד הרבה.

בחלוקת ה'סלים' מושקעים כוחות וכספים רבים, הכנת הרשימות העוברות תחת פיקוחו של הרה"ג ר' צבי הירש ויזניצר שליט"א אב"ד "רבני הקריות" אשדוד וחבר בד"ץ "קהילות", שכירת אולם מתאים, מילוי הסלים בטוב ופיזורם ברחבי הארץ באופן מכובד ונסתר, בהתנדובתם של אנשי חסד מופלאים המשקיעים מרץ וזמן יקרים, לעשות טוב עם השני.

 

ומההד החיובי החוזר, אנו מבינים את נחיצות העניין, טלפונים ומכתבים מתקבלים על שמחת השבת שהייתה, ולא הייתה מבלעדי ה'סל', על שמחתם של ילדי הבית, על הדמעות שנחסכו מההורים ועל החום והאורה שהם זרו ופיזרו.

 

---

וכשאנו עוסקים בצדיק נשגב זה, הרי שכשם שסיפורי חסדו דבוקים אחריו כרוכים בו כאברים לגוף, כך אחוזים ואחודים בו סיפורי מופתיו המסעירים מאז ועד הנה, שונאי דת שמתו ומתים שחיו, בתים שנשרפו בהבל פיו ועקרות שנפקדו, מופתים שמימי קדם לא נשמעו ואותות שלא שמענו ולא ראינו בלתי אצלו,

כי הא בהא תליא.

 

וכעת, נתאר לרגע את עצמינו פותחים את הדלת לנקישות עדינות, ובפתח ר' ישעיה ב"ר משה בכבודו ובעצמו, בענוותנותו המופלגת בצניעותו ובפשטותו, והוא מבקש סיוע לדרכי החסד שלו---

הכל נתון, הכיס וגם הלב נפתחים, להחיות נפש כל חי.

והבקשה היחידה היא, רק, רבי ברכני!

 

ר' ישעיה איננו, אך דבריו חיים וקיימים, אנו נוקשים על דלתך, בשליחותו, כהמשך לפעילותו, ומבקשים עבור אותם נצרכים שאת כמותם היה נוהג הוא להחיות, נא ונא אל תשיב פניהם ריקם!

וגם עתה זכותך לפניו אליו, ממקומך, רבי ברכני!

ותוושע.

כי הא בהא תליא!

 

...

תזכו למצוות