שלושת יתומי מרת מרים שיינדל ברים


...

האמא מתחננת מהשמים:

תצילו את היתומים שלי

ביום חמישי בלילה באו להודיע לילדים של ברים שמאמי נפטרה. השם לקח אותה קרוב אליו, והיא אוהבת ומתפללת עליהם מגן-עדן.

שלושה יתומים הסתכלו על האנשים הגדולים מסביב שבוכים, ואז רצה הבכורה לחדר וחזרה עם מכתב. דף עטוף בצלופן שקוף, ארוז בסרט מתנות צבעוני שהיא קשרה בתשומת לב.

"הכנתי למאמי!" היא לחשה. דמעות גדולות זלגו מעיניה. "שמרתי את זה בשבילה במגירה, אבל עכשיו אם היא לא תחזור יותר – אין לי בשביל מי לשמור."

היא השליכה את המכתב על השולחן. מילים שכתובות בשגיאות מתוקות של כיתה א': למאמי המסורה, תודה על כל מה שאת טורחת בשבילנו...

"גם לי יש סודות לספר למאמי." בת החמש ניגשה לשולחן, הופכת את המכתב היפה מצד לצד. מכתב למאמי... "הרבה סודות. ולא הספקתי לדבר איתה..."

בן השלוש רק הביט על אחיותיו, לא מצליח לקלוט את משמעות הדברים.

והם לא צרחו. לא צעקו. כאילו מתכחשים לעובדה שמאמי נפטרה. לא מאמינים שזה יכול להיות באמת - - -

אפרוחים חסרי ישע

"אני רוצה ללכת לילדים שלי." אמרה מרת מרים לאחות שהתקרבה למיטתה. "אני חייבת לחזור לשבת! חייבת!"

"אני חייבת לחזור לשבת! חייבת!"

"הילדים יהיו עצובים מאד להיות לבד בשבת." התעקשה מאמי. היא ביקשה שוב ושוב מכל אנשי הצוות במחלקה והתאמצה להיעמד כדי להראות שהיא חזקה דווקא ואפשר שתשוב ליום אחד

היא כבר ידעה שזה הסוף, ולא פחדה בכלל. "סיימתי את התפקיד הראשון שלי בעולם החומר, ודי בהצלחה." אמרה. "אני -יהיה בסדר. אבל מה עם הילדים שלי?"

בסוף, כמו כשקרה תמיד כשהיא נאבקה על דברים שבנפשה – העקשנות שלה ניצחה. מאמי חזרה להיות עם הילדים אצל הוריה בשבת, והם כרכרו סביבה מאושרים.

הם לא חלמו שעוד שבוע מאמי כבר לא תהיה כאן! היא פטפטה איתם, הקשיבה לסיפוריהם, קמה מספר פעמים כדי שיראו שהיא בעצם כבר ממש בריאה. עם גוף אכול מכימותרפיה ומלא גרורות סרטניות, כשכל עצב בגופה שורף וזועק – היא הרימה את עצמותיה החלשות ופסעה בחדר, בשבילם.

במוצאי שבת הילדים סירבו להניח לה ללכת. "מאמי, תישארי איתנו!" הם התייפחו. "אנחנו נתנהג יפה, מבטיחים! אנחנו נשמור עלייך ונעזור לך!"

הם עמדו והתסכלו אחריה במדרגות, המומים ולא מאמינים!!!

והם צדקו עד אימה. הם צריכים אותה! כל ילד צריך אמא, כל מקרה של יתמות הוא נורא ואיום. אבל בשביל יתומיה של מרת מרים ברים ע"ה – הפטירה היא חורבן שאף אחד לא יודע כיצד לשקם.

מחפשים בית

מרת מרים שיינדל ברים ע"ה היתה אשה יצוקה מפלדה. צעירונת כל כך, בת 28 בסך הכל, ונלחמת כמו לביאה. היא זכתה לבעל תלמיד חכם, ושמרה על תורתו במסירות נפש. הוא מצידו שקוע בלימוד ולא מכיר את העולם שמחוץ לבית המדרש, והיא בעצמה ניהלה הכל, כולל את התיק הרפואי: עמדה בקשר עם עסקני רפואה, גייסה הלוואות לטיפולים ותרופות יקרות, נסעה לכימותרפיה, שמעה בשורות קשות וחנקה את הבכי

במשך השנתיים בהם היתה חולה היא המשיכה לעבוד וללמד בשביל להביא הביתה כסף לאוכל ולשכר דירה. המורות האחרות לא ידעו, התלמידות למדו כרגיל בשיעוריה. לילדים ולבעלה חיכתה מידי צהריים ארוחה חמה, והכביסות תקתקו בארגון מופתי. עד החודש האחרון.

עכשיו, כשהיא נפטרה, נותרו היתומים שלה אבודים לגמרי! אפילו דירה משלהם אין, חשבון הבנק ריק מהכנסות, אבא אינו מסוגל לטפל בבית ובילדים. הוא מעולם לא נזקק לסדר הנחה בארנונה או לבשל פתיתים... שלושה יתומים נשארו בלי שום-שום משענת!

אין מאיפה להתחיל לשקם את הבית בלעדיה! אבא לא יוכל לגדל אותם לבדו.

קשה להסביר הכל, ובבקשה תבינו גם מה שלא נכתב: שלושה יתומים בלי בית, לא יודעים באיזה מיטה ישנו מחר, מי יטפל בהם שבוע הבא, היכן ישהו בשנה ושנתיים וחמש עשרה השנים הקרובות?

הבגדים שלהם מפוזרים בין הארונות שמאמי טיפחה באהבה למזוודות ולשקיות אצל סבתא. תלושים להחריד, מבולבלים ומבוהלים.

מפחיד כמה שכסף תופס מקום דרמטי בצמתים הטראגיים הללו. ייכנסו מספיק תרומות כדי לשכור עבורם דירה? יהיה כדי לשלם למבשלת ומנקה ומישהי שתטפל בילדים?

זה המון-המון כסף, סכומים אדירים – וקריטיים! יתומה בת שבע לא יכולה לטפל בילד בן שלוש ולא לערוך קניות! היא לא יכולה לרשום את אחותה לכיתה א' ולחפוף את שערותיה בתכשיר נגד כינים!

* * *

שלושה יתומים מתחננים אליך מעל העלון. מבקשים בית, משוועים ליחס אימהי ולאוכל ובגדים נקיים. בני המשפחה מסביב נקרעים בהתלבטות מה הכי טוב עבורם, והם מרגישים היטב את האדמה הרועדת.

תיגמר השבעה -ולאן הם ילכו? יהיה בית יציב? תהיה להם שגרה נורמלית? הם יקבלו חיבוק והתעניינות – או חלילה יפלו אל ילדות מצוקה מקרטעת?

דיני נפשות נידונים פה עכשיו בינך לבין עצמך. כשאתה מחליט אם לתרום או לא, כשאתה מתלבט בין סכום מינימלי להוראת קבע – אתה חורץ גורלות עבור יתומים יהודים!

כותבים מילים, אותיות שחורות ואדומות בעלון, מנסים להסביר לך. שתבין מה מונח בידיים שלך עכשיו. שתיתן, שתפתח את הלב. שתמצא את ה-100 שקל החודשיים ליתומיה של מרת מרים שיינדל ברים ע"ה.

תיכף תשעה באב, כולנו נשב לארץ אבלים על חורבן הבית, והם ישבו אבלים על חורבן הבית שלהם.

בית מקדש השני נחרב בגלל שנאת חינם, וייבנה בשל אהבת חינם. בזכות הערבות והאהבה שלנו זה לזה. בזכות שעכשיו אתה מוציא את הנייד ומתקשר מייד להרים תרומה לפחות ל-24 חודשים.

בזכות שאתה בונה חורבה מחורבות ירושלים- - -

...

תזכו למצוות