...אנא המתן
תורמים
מתרימים
גבוה תורמים
קבוצות
בס''ד
קרן 5 יתומי מרת מריאן ע"ה
קרן 5 יתומי מרת מריאן ע"ה
...
"חיהל'ה," - - אומרת מרת חיה לעצמה בזמן שמורידים אותה
מהמיטה בזהירות. "את הולכת לבית החולים כדי להבריא. הילדים שלך מחכים
לך."
אמא שלה תומכת בה מצד אחד, אחותה מהצד השני ושתיהן בולעות דמעות. כבר
שלוש שנים חיהל'ה חולה. הגוף נאכל איבר אחר איבר, מכף רגל ועד ראש אין בו מתום.
היא פוסעת את הפסיעה הבודדה לכיוון האלונקה, גונחת מכאבים ומעודדת את
עצמה. מאמינה. מתעקשת לקוות לטוב. בוער בה רצון ענק לחיות! רק לחיות, כדי שלילדים
שלה תהיה אמא!
בצהריים, כשהילדים חוזרים מהחיידר ומהגנים מגלים ששוב אמא נסעה לבית
החולים – הם פורצים בבכי נסער. אמא, תחזרי! אנחנו רוצים את אמא!
וככה הם בכו אתמול, בלוויה. הזעקות שלהם קרעו את הנשמה לגזרים:
"אמא, למה הלכת לנו? אמא, תחזרי! אמ----אאא!!!"
ואנחנו ניקח את הצעקות הללו, את הזעזוע שיש לנו עכשיו בלב, ונעשה איתו
משהו אמיתי למען יתומיה של מרת חיה מריאן עליה השלום - - -
לא אמות
כמה
החיים שלנו רעועים. כמה שום דבר לא בטוח! אנחנו קוראים את העלון והלב נחרד. איך
משפחה יפה של אברך משי ורעיה מסורה עם חמישה ילדים מתוקים, נזרקת בבת אחת לסחרחורת
של מחלה!
הילדים
מחולקים בין הדודים. הגדול בן שמונה, הקטנה – תינוקת ממש. תינוקת שתלויה באמא
שלה... אבא ואמא מתרוצצים בין מומחים ובדיקות, והתוצאות מעלות פלצות.
"תודה
לך אבא," אומרת מרת חיה כשהם אוספים את הילדים חזרה הביתה. היא מקבלת אותם
בחיבוק, שמחה שיש בה כח להגיש ארוחת ערב, לקלח ולהעניק סיפור ונשיקה שלפני השינה.
ומהר
מאד גם הכח הזה נגמר.
המחלה
עושה שמות בגופה הצעיר. עוד לא בת שלושים וסובלת סבל בל יתואר. כל תזוזה מסיבה לה
ייסורי תופת, ופיה לא פוסק מלהודות להשם.
"הרפואה
שלי לא תלויה בשום בית חולים." היא אומרת. "רק בריבונו של עולם... הוא
מחיה אותי ברחמיו בכל רגע ושנייה."
והיא
יודעת מה שהיא מדברת. העבירו אותה מבית חולים אחד לשני, אולי שם ידעו איך לעזור לה.
בעלה ליווה אותה במסעות המפרכים, לא בוחל בשום מאמץ: אולי המומחה ההוא, אולי תרופה
חדשנית ויקרה בהתאם? אולי הפרופסור המסוים ימצא דרך להקל מעליה את הכאבים?
הילדים
גדלים בינתיים. הבכור עולה כיתה, ואמא עדיין לא הבריאה. התינוקת מהדסת פסיעות
ראשונות, נופלת, צוחקת וקמה. סבתא קונה לה נעלי צעד-ראשון והקטנה מראה אותן
בגאווה.
היא
מתעלה על ייסורי הגוף ומחייכת לילדים.
"תספרו
לי מה למדתם," היא מבקשת מהבנים. "אני רוצה לשמוע שוב את התורה שלכם,
מתוקים שלי."
הם
עומדים על יד מיטתה, ילדים שתיכף יהיו יתומים, וחוזרים על החומש והמשנה שוב ושוב.
משננים באוזניה תורה שהיא כה אוהבת ועיניה מאירות.
התורה
היתה הדבר החשוב שסביבו חגו החיים. אבא – אברך שתורתו אומנותו, ומרת חיה נטלה על
עצמה את עול הפרנסה בעבודה מאומצת. היא ניהלה בית פשוט ושמח, הסתפקה במועט והיתה
מאושרת שזכתה לתלמיד חכם.
"תעזרי
לי לקום." היא מושיטה יד לאחותה. יד כחולה מרוב דקירות. "אני רוצה
להתפלל."
חמש
דקות ארוכות חולפות עד שחיה מצליחה להיעמד. אחותה תומכת בה בעדינות וזולגת דמעות
לשמע אנחותיה של חיה. "אי... תודה לך השם." היא לוחשת. "אח.. אי...
תודה אבא!"
שלוש
פעמים ביום היא מתעקשת להתפלל שמונה עשרה, בעמידה! פעם אחת הכריעה אותה החולשה
והיא התיישבה באמצע התפילה, ולאחר שנחה – נעמדה שוב כדי להמשיך!
היראת
שמים הזו הוחדרה עמוק-עמוק בנשמתם של הילדים. רואים זאת על התנהגותם המעודנת, על
התפילה והברכות, על האמן שהם עונים בהתלהבות. אפילו בת הארבע מברכת מילה במילה...
בחצי
שנה האחרונה הגוף כבר דעך לגמרי. משפחת מריאן עברה לגור אצל סבתא, ואמא היתה יותר
בבית החולים מאשר בבית... היא כבר בקושי נשמה, בלון חמצן ליווה אותה בקביעות ובכל
זאת המשיכה להאיר ולחייך.
הרגישו
עליה את השכינה העומדת למראשותיו של חולה. בני המשפחה שהגיעו – ביקשו ממנה שתברך
אותם... "לקוחות חייבים לי המון כסף" – סיפר אחיה. "יש לך
אמונה!" ענתה לו חיה.
בשבועיים
שלאחר מכן שילמו לו כמה לקוחות סכומים גבוהים שהוא כבר כמעט התייאש מלקבל אותם
אי-פעם.
עד
הרגע האחרון היא לא וויתרה! פעם בה רצון עז לחיות, לגדל את הילדים שלה באהבה שרק
אמא יכולה לאהוב. בפעם האחרונה שלקחו אותה לבית החולים שמעו אותה אומרת:
"חיהל'ה, את הולכת כדי להבריא, הילדים שלך מחכים לך..."
אבל
היא לא חזרה.
הגוף
כבר בקושי החזיק את הנשמה. נוצר לה חור במעיים, נוזלים בריאות, הרגליים התנפחו.
היא סבלה ייסורי גיהינום. הילדים שאלו כל יום איפה אמא? מתי היא תחזור? וסבתא רק
חיבקה אותם ובכתה...
*
* *
בערב
שבת קודש סמוך לשבת השיבה מרת חיה מריאן ע"ה את נשמתה המזוככת בייסורים.
עננים אפורים ליוו את הלוויה העצובה, והשמים זלגו על ראשם של היתומים הבוכים.
הם
רוצים את אמא! עכשיו! ילדים קטנים, מגיל אחת עשרה ועד ארבע... ואמא שלהם טמונה תחת
ערימת אדמה תחוחה...
ה'גדולים'
קראו את הקדיש, ואחר כך לקחו לשבת שבעה.
ריבונו
של עולם, די כמה אפשר? כמה אפשר עוד לקבור אבות ואמהות? כמה אפשר עוד לקרוא עלונים
ולהיקרע בכאב?
אלמן
וחמישה יתומים ליוו אתמול את אמא בפעם האחרונה, ועכשיו הם אמורים לחזור לחיים אחרי
שלוש שנות טירוף סביב המחלה שלה.
מי
ייתן את ליבו לחמישה יתומים קטנים? מי ישנן איתם קריאה, יעקוב אחרי שיעורי בית,
ישגיח על ילד חולה ויקבע תור לרופא שיניים? מי יקשיב לסיפוריהם הקטנים וירגיש
לליבם כמו שרק אמא יודעת?
איך
אלמן טרי, אברך שתורתו אומנותו, יהיה גם אבא וגם אמא, גם מפרנס וגם מתפקד בבית?
יעברו
עוד שנים עד שהיתומה בת הארבע תיכנס לחופתה בעזרת השם. בשנים הללו היתומים יעברו
כל כך הרבה - - -בר מצוות, וישיבה קטנה וגדולה, חגים ושמחות ואלפי ימים בלי אמא.
ומה
יקרה איתם עד אז?
לא
צריך להסביר לשם מה חולק העלון. לא סתם מורחים כאב של אלמן ויתומים בראש חוצות.
צריכים אותנו כדי לחיות! מוכרחים את התמיכה שלנו להיום ולמחר ולשנים הבאות!
...
תזכו למצוות **************************
קרן 5 יתומי מרת מריאן ע"ה
...
Our dear daughter Chaya ע''ה got cancer three years ago and suffered terribly in silence and never complained. She passed away three weeks ago and left behind a broken family, a crushed husband and five orphan children the youngest of whom is four years old.
She worked in order to help her husband support the home, and now they are left in a state of total lack. We must save the family and establish a fund for them until the marriage of the children.
I, the father, Azizian, ask you personally to please help with this. In the zechus of helping the yesomim, may Hashem hear your prayers. May Hashem fulfill the wishes of your hearts for the good and for blessing.
Thank you and with great appreciation
Rabi Azizian
...
With many thanks for your consideration
תזכו למצוות
