מתחננים בבקשה


...

סיפורו של הר"ר ניסן משה זילבר ז"ל, הוא סיפור עצוב מאד. לא עוד סיפור של לוויה ומשפחה שצריכים לתמוך בהם. ר' ניסן משה התייתם בתקופת אירוסיו מאמו המסורה. בעוד שכל חבריו לגילו חגגו את התקופה ברב גילה, וקפצו בין חנות אחת למשנהו, הוא נשאר לשבת שבעה, אפוף צער ויגון. בתור הבכור של המשפחה, וכמו בהרבה מקרים בתחנות חייו, ר' ניסן משה אזר כגיבור חלציו, עודד ורומם יחד איתו את בני המשפחה, לקח על עצמו את האחריות לשלומם, את הליווי הצמוד להמשך גידולם, ולמלא את החסר הגדול שנפער.

ועכשיו הסיפור הטראגי חוזר על עצמו. הפעם זה מכה במשפחה שלו עצמו, באשתו, בילדיו הרכים שרק שנים ספורות זכו להכיר אותו וכבר מתגעגעים לדמות האוהבת והמלטפת.

בתקופת מחלתו, לא היה זמן לאף אחד להעיף מבט על המקרר והמזווה. כי בינינו, מה זה משנה אם זה ריק או מלא, באותן ימים הם היו עסוקים בחיי אדם, בהצלת והארכת פתיל חייו.

בהלוויה הכאובה עמדו האלמנה ושלשת ילדיה ופשוט ביכו את נפשם, הם בכו על האבא שהיה ואיננו, על החיים שלהם שהולכים להשתנות מקצה לקצה ובעיקר על הגעגועים שכבר החלו לצוף לאבא היקר.

כשהעסקנים נכנסו אל הבית מיד עם פטירתו, הם נחרדו לראות כי המצב בבית זועק עד לשמיים. מצב המקרר והמזווה אינו מרנין לב בלשון המעטה. כשאלו נכנסו לחשבון הבנק, הם גילו שלא רק הבור ריק, אלא החור שנפער במשפחה, בעצם לכתו, נתן את אותותיו גם בחשבון הבנק שהיה מצומק גם ככה.

המשפחה שמסביב, חייבים לומר, היא לא משפחה שמסוגלת להתגייס ולהעמיד את האלמנה והיתומים על הרגליים, הכל עומד כרגע על כף המאזניים. בעצם, על התרומות שלנו. שלי ושלך.

דווקא עכשיו, כשהאלמנה יושבת שבעה ודמעתה על לחייה, דווקא עכשיו שהילדים היתומים מסתובבים ומחפשים בחדר הורים את האבא, זה הזמן שלנו לבסס בסיס איתן בשביל שחייהם יוכלו להמשיך הלאה.

את האבא לא נוכל להחזיר להם, כי כך גזרה חכמתו יתברך. אין לנו באמת דרך להרגיע את הילדים והמשפחה המיוסרת. אך יש לנו דרך להתאחד איתם בשעתם הקשה, קיימת עלינו חובה וזכות להקים להם קרן קיימת שתלווה אותם בהמשך הדרך.

נפשם של היתומים שבורה גם ככה, הם עדיין באבל כבד על פטירת אביהם, אבל כעת השבר גדול שבעתיים, פשוט אין להם מאומה, הם זועקים ומתחננים לעזרה ואנחנו חייבים להיות שם בשבילם, לתמוך ולעזור, לסייע ולעודד בכדי שהם לא יקרסו, בכדי שהם לא יישברו.

אסור לנו להשאיר אותם לבד ברגעים קשים אלו!

תחשבו על האלמנה הצעירה, תחשבו על הקושי הנורא הזה, תחשבו עליה שהיא צריכה לחזור כעת לביתה, לטפל בשני ילדים קטנים לבד, פשוט לבד, אין לה כלום, אין לה איך לפרנס אותם, אין לה איך לקנות להם אוכל, נורא ואיום, קורע לב.

אנחנו לא יכולים להחזיר את הגלגל אחורה, אבל אנחנו יכולים לתת להם את הלב, לשלוח להם את השותפות והנחמה וזה מה שאנחנו מבקשים. שותפות איתנה במשפחה.

...

תזכו למצוות