אוהבים וזוכרים


...

הגעגועים צורבים את הלב, הדמעות טרם יבשו. כמה חסרה דמותו המתוקה של חזקיהו, החיוך הכובש שלו, המילים החמות והאוהבות...

ילד של כלל ישראל הוא היה, חזקיהו משה שלר המתוק. ילד חינני, יפהפה וחמוד שחצי עולם קראו לו חזקיהו, החצי השני קראו לו מוישי; עבור הוריו האוהבים, הוא היה בן יחיד ומיוחד, נכד ראשון משני הצדדים, וסבא שלר קרא לו פַפוּשׁ.

הוא נולד חולה לב. קשה וכואב היה הרגע, כשהרופאים חמורי הסבר עדכנו את ההורים על מחלת הלב שמסכנת את חייו של הבן-יחיד המיוחל. אבל מהר מאוד חזקיהו כבש את כל סביבתו, לגמרי-לגמרי. השמחה הטבעית של התינוק'ציק, האהבה שזרמה ממנו לכל אחד...

כמה ניתוחים וטיפולים רפואיים הוא עבר בחייו הקצרצרים... כבר בגיל 4 ימים עלה התינוק – שעדיין לא היה לו שם – אל שולחן הניתוחים; תינוק זעיר מוקף מלאכים בלבן וירוק שנאבקים להציל את חייו. בגיל חצי שנה הוא עבר ניתוח שני, ניתוח קשה שבמהלכו נדרשה החייאה ארוכה, ורק בנסים נשארה נשמתו באפו. ושוב, בגיל שנתיים וחצי נדרשו עוד שני ניתוחים צמודים, בזה אחר זה. בין לבין עבר חזקיהו צינתורים וטיפולים קשים, מכאובים וייסורים היו מנת חלקו (וחלקנו...) אבל הוא ממשיך לחייך, להאיר פנים, לזכור את השמות של כל אחד ולהזרים את האהבה הטבעית לסובביו.

מה רבה היתה ההתרגשות, כשחגגו לחזקיהו 3 שנים. הו, היתה זו 'חלאקה' שלא רואים דוגמתה... כמה שמחו כולם!

ואז...

חודש אחרי ה'חלאקה', חזר חזקיהו לחדר הניתוחים; הניתוח הצליח, בעיקרון, אבל הגוף הקטן והחלש קרס. הרופאים עשו כל מה שבידי אדם: בתוך 3 ימים נותח חזקיהו עוד 3 פעמים, כשעם ישראל כולו קורע את השמים בתפילות, ספרי תהלים, קבלות טובות ומה לא...

אבל ה' רצה את חזקיהו קרוב אליו, ובערב שבת אחרי חצות נטמן חזקיהו למנוחת עולמים.

והוריו האוהבים נשארו לבד. לבד. אבלים וכואבים, ובעיקר – מתגעגעים...

 

לבם של ההורים נשרף מגעגועים, ובוער בהם הרצון להנציח את זכרו של חזקיהו; לתת המשך למתוק המתוק הזה...

כך נולדה היוזמה להקדיש ספר תורה לשמו ולזכרו. הס"ת יוקדש לבית-כנסת בו אין עדיין ס"ת; מדי שבת וחג ובימי שני וחמישי יקראו בספר התורה של חזקיהו, וכך, למרות שלא זכה להקים בית ולגדל דורות – ספר התורה ימשיך לצבור לו זכויות ולאפשר לנשמתו לעלות ולהתעלות.

וההורים ימצאו נחמה.

 

...

תזכו למצוות