לב מי לא יחרד


...

נפטרה אחרי ייסורים קשים והותירה שלושה יתומים 

יום אחרי חתונתה חלתה הגב' שולמית וויס ע"ה במחלה הגורמת לכאבים כרוניים * במשך למעלה משני עשורים היא סבלה מכאבי רגליים קשים * בשלוש השנים האחרונות לחייה התייסרה בייסורי תופת * למנתח שגרם בטעות נזק חמור היא אמרה ברוגע: "אתה לא אשם, הכל מלמעלה" 

החתונה היתה היום המאושר בחייהם. החתן היה מבכירי ישיבת 'נחלת הלווים' בחיפה, ותלמיד חכם מופלג כבר בגיל צעיר, הכלה בתו של הגאון רבי יצחק זמורה יבלחט"א, נכדתו של הגה"צ רבי משה הלוי טורק זצ"ל. ענבי הגפן בענבי הגפן, שמחה פורצת גבולות. 

יום למחרת החתונה, ביומו הראשון של שבוע ה'שבע ברכות', היא החלה לסבול מכאבי רגליים. תחילה התעלמה, בהמשך פנתה לרופאים שנתנו לה משככי כאבים ולאחר מכן שלחו לצילומים. רק אחרי חקירות ודרישות, התגלתה האמת המרה. 

מדובר בכאבים שלא עומדים לחלוף! זאת מחלה כרונית שתישאר כל ימי חייה, וגם עלולה להחריף ולהסתבך חלילה. 

היא התמודדה בגבורה. החתן הצעיר קיבל על עצמו ללוות אותה ולסייע לה ככל שיידרש. הוא דבק בקבלה הזאת כל ימי חייה, וגם בתקופות הקשות ביותר לא עזב את מיטתה אפילו לרגע אחד. רק כשהגיע השעה בה היה צריך למסור שיעור היא היתה דוחקת בו שיקום וילך למלא את חובתו, להרביץ תורה בתלמידיו. מיד לאחר מכן היה שב לבית החולים ויושב לצדה עד למסירת השיעור למחרת... 

הם קבעו את מושבם במודיעין עילית. בעלה, הגאון רבי מרדכי מאיר וויס התמנה כר"מ בישיבת 'באר החיים', וכראש כולל בשעות הערב. 

שלושה ילדים נולדו להם. את הראשון מבניהם היא הספיקה לחתן ואפילו לחבוק את בנו, נכדה הראשון. בנוסף זכתה לשתי בנות, אחת מהן בת 20 כיום, והצעירה בת 13. 

המחלה המשיכה לקנן בגופה, ולהציק לה לא מעט. אבל היא הייתה אשה צדקת, וקיבלה את הייסורים באהבה גדולה. המשיכה לתפקד בביתה כרגיל, וגם היתה גננת בגן פרטי, ואהובה מאוד על כל השכנות והמכרות ששמחו לשלוח את הילדים לגן שלה. 

במיוחד היה חשוב לה שהבית שלה יהיה בית מלא שמחה. גם כשסבלה מכאבים עזים, היא לא הלכה לנוח ולשכב במיטה. "הילדים צריכים אמא, והיא צריכים שהיא תחייך אליהם ותשמח איתם", היא היתה אומרת, ועמדה בגבורה בהחלטתה, גם כשהכאבים שלה היו קשים מנשוא. 

מדי פעם היא התאשפזה בבית החולים. המחלה גרמה לזיהומים שהיה צורך לטפל בהם. עם חיוך רחב היא היתה באה לרופא ומספרת על הכאבים האיומים שתוקפים אותה. היתה מתאשפזת, מקבלת את הטיפול הנדרש עד שהזיהום חלף והכאבים נרגעו, ושוב חוזרת לעבודתה ולשגרת חייה, כאילו היא אשה בריאה ואינה סובלת מבעיה כלשהי. 

לפני שלוש שנים הגיעה המחלה אל המעיים שלה. בשלב הזה, המצב החמיר מאוד. הייסורים היו קשים ומרים, והטיפולים שניתנו לה לא עזרו. לא נותרה ברירה, אלא לבצע ניתוח מורכב, וכשהכניסו אותה לחדר הניתוחים, היא ביקשה מהמנתחת שתשתה כוס מים ותברך שהכל, כדי שתוכל לענות 'אמן' לפני שהיא מתחילה את הניתוח. המנתחת שאינה שומרת תורה ומצוות, סירבה לכך, הגב' שולמית עצמה כבר קיבלה את הטשטוש וההכרה שלה היתה מעורפלת, אבל היא הודיעה שהיא מסרבת בתוקף להיות מנותחת על ידי אשה שאינה מוכנה לברך 'שהכל נהיה בדברו'. המנתחת נכנעה, ובירכה, ושולמית עברה את הניתוח. לאחר הניתוח שאלו אותה על פרטי המעשה, ואמרה שאינה זוכרת דבר. 

הניתוח אכן הצליח, אבל אחד המנתחים עשה טעות חמורה מאוד וקרע לה את המעי הדק, מה שגרם ל'סטומה', ולזיהומים חמורים מאוד. 

כשגילו את זה, היא כבר היתה מחוץ לחדר הניתוחים, אחרי שהתעוררה. המנתח שהואשם במעשה החוויר וידיו רטטו באימה ובבהלה. אבל היא ביקשה לקרוא לו, ואמרה לו: "אתה בסדר גמור. היית מאה אחוז, אני לא כועסת ולא נגיש נגדך שום תביעה משפטית. מה שקרה, קרה כי כך רצה הקב"ה. זה לא קשור אליך". עד יומה האחרון הקפידה לומר לו בכל הזדמנות שלא יעמיס על מצפונו את הטעות האמורה, כי כך נועד לקרות מאת ההשגחה העליונה. 

ה'סטומה' גרמה לזיהום של המעי, בהמשך כל הגוף הלך והזדהם. היא אושפזה באיכילוב למשך חודשים, התפקוד הפיזי הלך והתדרדר, רק הראש עבד והיה צלול לחלוטין. טיפולי הדיאליזה הפכו לחלק משגרת חייה, גם כשהיתה בביתה נדרשה לבוא שלוש פעמים בשבוע לקבל טיפול. 

באותו שלב התגלתה בכבד שלה מחלת הסרטן, ועל הדיאליזה נוספו גם טיפולי הכימותרפיה...

ובכל זאת, היא לא מנעה את עצמה מפעילות ככל האפשר. אחת השכנות שבדיוק ילדה, נשאלה אם היא זקוקה לעזרה ומשהשיבה בחיוב, החליטה שולמית לשמור לה על התינוקת... ביום בו נפטרה, עוד דאג בעלה הצדיק למצוא לה מחליפה שתשמור על התינוקת בזמן שהוא מתעסק בסידורי ההלוויה והקבורה. 

לפני שבועיים השיבה נשמתה ליוצרה כשהיא מזוככת בכל מיני טהרה בייסורי הגוף ובעבודת המידות המופלאה שלה, באמונה תמימה וצרופה, ובאהבת ישראל ללא גבולות. 

בבית נותרו כאמור שתי בנות, אחת בת 20 ואחת בת 13. האבא שבור ורצוץ, לולא תורתו שעשועיו, אז אבד בעוניו. 

הם זקוקים לעזרה, ועם ישראל, יהודים רחמנים בני רחמנים, מתבקש לפתוח את הלב ולהושיט יד לעזרתה של המשפחה המיוחדת הזאת, ולעזרת הבנות של האשה הצדקנית. 

...

תזכו למצוות