יתומי הרה"ג ר' חיים יהודה יעקובזון ז"ל


...

אסרו חג פסח. ארגזי הכלים הפסחיים כבר ארוזים וסגורים, ממתינים בפינת המטבח לעלות למקומם. הבנות התעוררו וקול צחוקן נשמע מהחדר, אבל משהו נראה לאמא מוזר בכל האידיליה הזו.

היא מביטה בשעון. תשע וחצי! עד עכשיו ישנה? ו- רגע, גם בעלה ישן! לא, זה לא מתאים לו. מאז שנישאו הוא לא הפסיד זמן קריאת שמע.

היא מזנקת אליו. חיים יהודה! חיים יהודה! מאוחר! הוא ישן עמוק וזה מבהיל אותה. היא צועקת. חיים יהודה! אתה בסדר? תתעורר!!!

הבנות מגיעות לחדר. בת השנתיים עולה על המיטה של אבא, מתרפקת עליו, ועדיין הוא שוכב ללא תנועה. הגדולה מביטה מבולבלת: אמא, מה קרה?

אנשי ההצלה פורצים לחדר. מישהו מוציא את הבנות לשכנה ובבית נערכים נסיונות החייאה חסרי תכלית. רבי חיים יהודה יעקבזון זצ"ל נפטר במהלך הלילה. איננו פתאום, כי לקח אותו האלוקים.

בפתע פתאום נקטפה פרח יפיפה, דודי ירד ללקוט שושנים. אתמול עוד למד את סדריו הרגילים, ושורת ספרים ארוכה עומדת בארון עם סימניות במקום הלימוד שנקטע.

אתמול הוא עוד ישב עם משפחתו הקטנה, שר את הזמירות של סעודה שלישית, נפרד מחג החרות באהבה ובכיסופין. במוצאי שביעי של פסח הוא ארגן את המטבח, ארז את הכלים ועלה לישון בשעה מאוחרת בבוקר הוא לא קם.

הבית מתמלא אנשים. חברות ובנות משפחה תומכות באמא ההמומה. מישהו מספר לגדולה... שהיא כחודשיים לפני ה'בת מצוה'...

כמה שאבא שמח והתרגש איתה, כמה הם חיכו יחד ליומה הגדול של הבכורה שיגיע... אבל כעת האבא ישמח איתה מגן עדן!

הן פוסעות מסוחררות אחר המיטה של אבא זצ"ל. אבא האהוב והיקר. הדמעות שוטפות ומרטיבות את דש הבגד הקרוע, ומילות הקדיש שקוראים אביו ואחיו של אבא מתערפלות בבכי הנורא.

הילדה מתייפחת, מסרבת להאמין. הלב לא יכול להכיל: אתמול עוד ישבו עם אבא, ואבא הבטיח לה שתי מתנות לאפיקומן! איך יכול להיות שהוא נפטר בלילה?! זו בטח טעות!

דרך קשה עבר רבי חיים יהודה יעקבזון זצ"ל הוא אפילו עוד לא הספיק לשמוח עם בכורתו בהיכנסה לעול מצוות - ונקטף כשהוא רק בן 46.

ובכל שנות ההמתנה המשמימות, עם הניסיונות הרבים שעברו עליו, רבי חיים יהודה התעלה וצמח באופן מעורר השתאות. הוא ניצל כל הזדמנות כדי לגדול, כל קושי כדי להתקרב ולהעצים את אמונתו ודבקותו בהשם.

בכל מקום שהגיע אליו - מצא רבי חיים יהודה קודם כל את בתי המדרשות האהובים עליו.

הוא קבע לעצמו קביעויות בכל חלקי התורה, והוסיף סדרי לימוד בזמנים מיוחדים כמו ימי שישי ובשבת, בערבי חגים ובחגים עצמם. החיים לא היו פשוטים אף-פעם, עול הפרנסה היה מונח לחלוטין על כתפיו, אבל למרות ועל אף הקשיים הוא צמח לתלמיד חכם עצום.

היו לו כמה וכמה חברותות במהלך היום, כשעם כל אחד הוא קבע סדר לימוד אחר. כל אחד מהחברותות היה בטוח שהוא היחיד... רק עכשיו מתברר כמה היה גדוש ומלא בתורה הקדושה.

עכשיו עומדים שורה של ספרים בארון, וסימניות מסמנות את מקום הלימוד שנקטע באיבו. נמצא גם דף בו רשם רבי יהודה חיים לעצמו לאלו שיעורים להאזין ב'קול הלשון' כהכנה ללימודיו השונים.

"הוא הראשון שקיבל את פני, ובלבביות אוהבת כל כך!" מספר שכן חדש בבניין. תמיד היתה בפיו מילה טובה ודברי אמונה. אנשים בקהילה הכירו אברך עדין וצנוע שמחייך ומאיר בעיניו הטובות, ולא שיערו איזו גדלות עצומה הוא מחביא מאחוריו. הוא סיגל לעצמו זהירות מיוחדת בבין אדם לחברו, והקפיד לא לדבר על אנשים אחרים. כששיחת טלפון היתה גולשת לנושאים 'מסוכנים', רבי חיים יהודה ניתק את השיחה והתקשר מייד להתנצל על כך שהיה חייב לנתק, כשהוא עובר בטבעיות לשוחח בעניין אחר.

וכמה ששפע טוב כלפי חוץ - כך הנהיג את ביתו באהבה ובמסירות.

רעייתו וילדותיו היו ראשונות בסדרי העדיפויות, והוא השקיע בהן מאמץ ומחשבה. שיהיה להן טוב, שתהיינה רגועות, שלא יחסר דבר... הוא בעצמו ניהל את החשבונות, מתחשבן עם מילגות הכולל ומתמרן עם ההכנסה המועטת בלי לשתף את רעייתו במתח סביב הכסף. גם כשנאלץ לעיתים ליטול הלוואות - הקפיד להחזיר אותן במהירות האפשרית ובלי לספר לאיש.

רק השם יודע כיצד הסתדר כלכלית. "נולדת בט"ז אייר- היום בו התחיל לרדת המן במדבר" - אמר לו אביו הגדול. זו היתה סוג של אמירה פנימית במשפחה: רבי חיים יהודה מתפרנס ישר מהקדוש ברוך הוא, בדרכים על-טבעיות.

איך תחיה האלמנה מעכשיו? היא בקושי יודעת כיצד נראה שובר תשלום לחשמל... אשה עדינה ושברירית שנשענה על בעלה בכל הכח, ופתאום נשמטה הקרקע מתחתיה. היא יושבת על כסא קצוצי רגליים, הילדות לצידה, אוחזות בתמונתו של אבא ובוכות את נפשן.

מנחמים נרעשים נכנסים אל הבית הקטן ומספרים סיפורי מופת. אבל עם סיפורים לא הולכים למכולת...

השבעה כבר מתקרבת לסיומה, והבית נראה ריק למרות האנשים הרבים הגודשים איתו. איזה טעם יש לחיים בלי אבא? איך ממשיכים בלעדיו?

זה לא רק הכאב הנוקב עד תהומות הנפש, אלא שאלות קיומיות של לחם וחלב. ממה קונים אוכל לארוחת בוקר של מחר, ממה משלמים חשבונות שוטפים?

* * *

מישהו יושב עם האלמנה, מנסה להבין את מצבם הכלכלי כדי לשער את העזרה הנצרכת. היא לא יודעת לענות... "חיים יהודה סידר את זה," היא אומרת ובוכה. "הוא דאג להכל...:

ועכשיו אנחנו חייבים לדאוג - - -

אנחנו חייבים להחיות אלמנה ושתי יתומות. להחיות כפשוטו. להכניס אוכל הביתה, ותמיכה רגשית אחרי הטרגדיה הפתאומית. אנחנו מוכרחים שיהיה להם ממה לחיות, מינימום להוצאות בסיסיות - כי בלעדינו אין כלום!

זו מציאות שקשה לעכל: אין כלום! כלום! החמישים שקל שתיתן - זה התקציב לקנות לקטנה טיטולים. אלו השקלים לסנדלים לקיץ ולספר לימוד. מה שתתרום - יהיה. מה שלא - לא!

כל כך הרבה צרות אנחנו שומעים. כל הזמן, כל הזמן. הקורונה כבר דועכת, ואנשים צעירים ממשיכים להיקטף. אין לנו כח לאסון נוסף, ריבונו של עולם!

אין לנו כח לשמוע, אבל לעזור אנחנו מוכרחים. להתאמץ עוד קצת, עוד קצת, להוסיף עוד משהו לטובת משפחתו של רבי חיים יהודה יעקבזון זצ"ל.

יש לנו זכות להחזיק משפחה של תלמיד חכם מן המובחרים שבבני עלייה - --

יש לנו חובה לשמוע צעקת אלמנה ויתום!

...

תזכו למצוות